פסק-דין בתיק ת"ק 012016/01

1.         התובעים הגישו תביעה בבית משפט לתביעות קטנות כאשר סכום התביעה שננקב בכתב התביעה הוא בסך של 17,089.5 ש"ח. (וזאת כאשר הסכום המקסימלי שניתן לתבוע במסגרת זו הוא בסך של 16,500 ש"ח)

2.         התביעה הוגשה על ידי שני תובעים, וזאת למרות שכל מערכת העובדות המצויינת בכתב התביעה, מתייחסת לתובע 1 (להלן: "אייל") וכאשר בכתב התביעה התבקש ציון עובדה הקשורה לתובע 2 צוין "אביו של התובע". (כך למשל סעיף 5 לכתב התביעה).

3.         כל מערכת העובדות מתייחסת למעשה לאייל ולא לאביו - התובע 2.

4.         תמצית טענות התובעים :

א.      התובע טען כי בחודש אוגוסט 2001 פנה אליו הנתבע וביקש לקנות ממנו עסק אשר שימש כמינימרקט ברחוב דיזנגוף 85 תל אביב. (להלן: "המינימרקט").

לטענת התובע הוא אפשר לנתבע לאחסן במחסני המינימרקט את הסחורה שלו, וזאת עד לביצוע העיסקה בפועל.

בסופו של דבר לא התבצעה עיסקת רכישת מינימרקט בין הצדדים והתובע טען כי הוא פנה לנתבע על מנת לבקשו לפנות את הסחורה מהמחסנים, והנתבע טען שאין לו לאן לקחת את הסחורה והוא ביקש מאביו של התובע לזרוק את הסחורה הפגומה ולפנותה מהמחסן.

ב.      התובעים טענו כי התובע 2 ועובד שלו נאלצו לעבוד על מנת לסלק את הסחורה ובין עבודה זו שולם להם 550 ש"ח (לא צורף כל אישור התומך בתשלום סכום זה או סכום אחר כלשהוא).

ג.        עוד טען התובע כי מאחר והנתבע גרם לכך שהסחורה שלו תתפוס מקום, הרי שהנתבע צריך לשלם לו מחצית משכר הדירה למשך תקופה של חודשיים בסך של 1,150$. (לא צורף כל מסמך, היכול לתמוך לכאורה בסכום זה או בסכום אחר כלשהו).

ד.      סכום התביעה מורכב גם מחוב נטען של הנתבע במינימרקט של התובע בסך של 769.70 ש"ח וכן טען התובע כי הנתבע פנה לעובדת שלו ונטל 5,000 ש"ח ללא רשות מהתובע.

ה.      עוד ביקש התובע סך 1,700 ש"ח מאחר ולטענתו אחות של התובע מכרה מקררים של הנתבע בהסכמתו ומאחר ולנתבע לא היו בעת המכירה חשבוניות, אחותו של התובע מסרה חשבוניות של עסק התובע על סך 1,700 ש"ח כולל מע"מ.

ו.        התובע ביקש לקבל בנוסף סך 400 ש"ח בגין העברת הסחורה למחסני התובע.

ז.       אין חולק על כך שבחודש אוגוסט 2001 מצבו הנפשי של התובע התדרדר, והוא אושפז בכפיה בבית החולים אברבנאל ביום 14/9/2001 למשך תקופה של שבועים ואביו של התובע - התובע 2 ניהל את העסק עד אשר נמכרה הסחורה לצד ג'.

5.         טענות הנתבע :

א.      הנתבע טען כי הוא לא ביקש כלל לרכוש את המינימרקט אלא הוא היה בעלים של מעדניה בבת ים, ומאחר והעסק לא הצליח ביקש הנתבע לסגור את העסק.

במעדניה היתה סחורה ולטענת הנתבע התובע הציע לו לקנות את הסחורה אשר היתה במעדניה ולצורך כך הועברה הסחורה למינימרקט והתובע הוא זה אשר היה אמור לשלם עבור הסחורה ששוויה היה סך של כ- 40,000 ש"ח את הסכום בניכוי הנחה בשעור של 10%.

ב.      הנתבע טען כי הוא אינו חייב לשלם כלל כספים לתובע והתובע הוא זה אשר צריך לשלם לו עבור הסחורה. (יודגש כי לא הוגשה תביעה שכנגד).

ומאחר והתובע אושפז בבית חולים אברבנאל וגם הנתבע אושפז עקב מצב נפשי קשה בחודש ספטמבר 2001 לא שולמו הכספים על ידי התובע ובמקום לקבל כספים, התקבלה מהתובע התביעה דנן.

ג.        הנתבע טען כי הוא זה אשר העביר את הסחורה במשאית ששכר בדימונה למינימרקט של התובע.